שרון מורדוך להגיד הקול

מחשבות לשבועות :על ביכורים ועל שירים

מחשבות לשבועות :על ביכורים ועל שירים

(בעקבות שיחה עם הדר, תלמידה יקרה שלי , בת 16.5)

כשהייתי בת 17 הייתי חברה בלהקת הנוער של נס-ציונה (ומאד גאה בכך יש לציין!) המנהל המוסיקלי הדריך אותי לקראת האודישן ללהקה צבאית – אודישן שהיה גורלי בעיניי אז –
"תלכי לאודישן , אבל שיהיה לך ברור שלא תתקבלי כי את שמנה".
ובאמת הלכתי להיבחן ונחשו מה, אכן לא התקבלתי (איזו הפתעה!).
הכוריאוגרף של הלהקה הבהיר לי ששמנות לא יכולות להצליח
והתנה את השתתפותי בלהקת הנוער בירידה במשקל,
אני אכן ירדתי במשקל אבל נשארתי "השמנה של הלהקה" לפחות
בעיני עצמי. ושמנות, כפי שכבר למדנו אינן מסוגלות להצליח כזמרות…

היום סיפרתי לתלמידתי המקסימה את הסיפור שמובא כאן, והיא היתה פשוט המומה
ממה שאנשי מקצוע שעבדו עם נוער הרשו לעצמם פעם לומר לבני הנוער שהעריצו אותם,
והוסיפה: לא הייתי נשארת שם דקה נוספת! ואני עניתי שבאמת לא חשבנו שזה לא בסדר, חשבנו שככה זה.
ככה העולם . אז זהו – שלא !

אני כלכך שמחה לגלות שהנוער של היום לא מוכן ולא ירשה שידברו אליו ככה.
נכון שזו הכללה ומן הסתם יש נערות ונערים שונים אבל הנורמה כבר לא מחבקת התנהגות כזו, וטוב וראוי שכך.

כמורה לפיתוח קול וקודם כל כאדם אני מאמינה שכל אחד יכול להצליח. אבל באמת כל אחד.
כל שמאמין בעצמו ובעיקר לא מקשיב או מושפע מעצות גרועות של חברים או אנשים או לפעמים הכי קרובים אליו -המשפחה והחברים שלנו שפשוט מדברים את האמונות שלהם, מדביקים אותן ומשליכים עלינו ופשוט משוכנעים שזו האמת,
וגם מגבים את דעותיכם "בהוכחות מן השטח".
כל אמונה ניתנת להוכחה ברגע שאני אוחזת בה
(קצת כמו שכשקונים פיאט פתאום כל המכוניות בכביש הן פיאט, מכירים את זה ?).

עכשיו לנושא הביכורים –
כשעובדים עם בני נוער או עם מי שרק העז כרגע להתחיל ולשיר,
כל כך חשוב פשוט לתת להם להיות , ללא שיפוטיות וביקורת, ללא ציונים, ללא ציפיות.
נבט שרק החל לנבוט צריך עוד לגדול בטרם יבדקו וימדדו אותו, לא כל שכן יוציאו אותו מן האדמה כדי לבדוק אם הוא כבר גדל ומה הערך שלו .
זה לא אומר שאני משקרת כשמישהו שואל אותי אם הוא יכול להצליח לדעתי,
אבל זה כן אומר שאני מבינה בצניעות את תפקידי כמעצימה ומסייעת
ולא כמנבאת הצלחה או כשלון , או הפוסקת העליונה בענייני שירים והצלחות
(אני מאמינה שמי שחושב שהוא יודע מי יצליח או יכשל הוא במקרה הטוב גאוותן והמקרה הרע שרלטן).

ברור לי למעלה מכל ספק שיש כל כך הרבה סיבות להצלחה או כשלון בכל תחום, ובוודאי בתחום המוסיקה והשירה
החל מתנאי השוק, המצב של האדם, הגוון המוסיקלי שהוא מביא איתו וכלה בקארמה שלו(כן, יש לי את הצדדים הרוחניים שלי …) ולא נראה שיש מישהו , כולל המקצוענים ביותר בתעשייה שבאמת יודע בבירור מי יצליח ומי לא.

ויותר מזה : הכל אפשרי .

ביכורים הם נסיונות ראשוניים, לפעמים לא בשלים, קצת ירוקים, מעט בוסר אבל חשיבותם בעובדה שהם פשוט קורים .
לכן –

עשו ! נסו! העצימו! הפסיקו עם הביקורת העצמית והחיצונית ובעיקר עודדו את עצמכם ואת האנשים סביבכם, הוקירו אותם פשוט על עצם הנסיון ונסו להציע להם שיפורים ועזרה (ללא פטרונות!) .

שיהיה לנו חג ביכורים משמח!

וכן… זאת אני שם בגיל 17 שרה "פתאום מתחילים מחדש" 🙂 ותודה לשריאל גודורוב שהעלה את הסרטון ליוטיוב .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *