מה לא עושים על הבמה? עשר הדברות לזמרים

*מוד במה* ההתנהגות שלנו על במה היא לא אותה ההתנהגות כמו בחיי היומיום.
יש כאלה שמדברים על קדושת הבמה. אני מבינה אותם.
יש תחושה מיוחדת, ריח מיוחד, גישה מיוחדת כשאנחנו על הבמה.
אני צופה בהרבה זמרים והופעות, ומדי פעם מתגרדת לי
כשאני רואה התנהגויות של זמרים שפשוט … לא עוברות מסך.

קבלו את עשרת הדברות  ל"מה לא עושה/אומר זמר על במה"

1. לא מתעסקים בשיער ובבגדים כל הזמן .
תבחרו בגדים שנוח לכם בהם, כאלה שאין צורך למשוך את החולצה למטה,
לסדר את החזייה, למשוך מכנסיים למעלה, או לדאוג לחולצה הנופלת
מהכתף (חפשו את ההופעה הראשונה של ריטה בקדם אירוויזיון) .
לגבי השיער –
יש תנועות לא מודעות של זמרים כמו להעיף את הפוני כי הוא מסתיר
או נטייה של זמרות בעיקר לסדר ולגעת בשיער תוך כדי שירה .
התנועות האלה במקרה הפחות חמור מפריעות לקהל להתרכז
ובמקרה היותר חמור פשוט מגחיכות את הזמר.

 

2. לא מסתכלים/מתעלמים מהקהל .
אנחנו כאן כדי לייצר תקשורת עם האנשים מולנו שהם הקהל שלנו.
לפעמים מלחיץ אותנו כמופיעים להביט בקהל,  אז אנחנו עוקפים:
אנחנו בוחרים מישהו ידידותי בקהל ובוהים בו ממש בעיניים,
ככה שהידידותי מרגיש שההופעה תלויה בו, ולכן לכוד ואחראי לשלומנו.
אחרים משפילים מבט לרצפה כדי להתרכז ,
ויש מי שנוקטים בגרסא הנפוצה להתעלמות מהקהל  ו… עוצמים עיניים רוב זמן הביצוע.
הדרך הנכונה היא להביט ישר קדימה, אל קו האופק ולחלק את המבטים שלנו
בין צד שמאל לצד ימין .

3. לא עושים מחוות ופרצופי מצוקה וסבל
מי שלומד אצלי בקורסים או פיתוח קול מכיר היטב את המונח פרצוף מצוקה.
מדובר בהבעת פנים שרוצה לומר קשה לי,
אני לא מצליח לשיר את הצליל הזה,
או אולי מביע התרגשות,
שם יד על גרון כמו אומר "כואב לי"
יד על הבטן או החזה "נגמר לי האוויר".

פרצופי סבל ידועים הם גם מיד שמישהו על הבמה עושה טעות
ואז אנחנו עושים מן פרצוף קטן של "אויש!" ,
או מסמנים שאנחנו לא מרוצים.

ברוב הפעמים אנחנו בכלל לא יודעים שאנחנו עושים מחוות ופרצופים,
השלב הראשון הוא לשים לב לכך, וכך להיפטר מהם בתרגול,
כדי לבחור את הדרך בה אנחנו מתבטאים על הבמה .

4. לא מתעסקים בגיטרה ובקלידים כל הזמן.
מדובר בזמרים שמנגנים כשהם שרים.
ליווי בכלי נגינה את עצמנו היא מיומנות שיש לרכוש והיא מורכבת יותר מרק לשיר.
מה שקורה הרבה פעמים אצל זמרים שמנגנים הוא שהם שרים "דרך אגב"
ומתרכזים מאד בצוואר הגיטרה או בקלידים.

הקהל עשוי לחוש את עצמו מיותר לזמר בשלב זה …

הפתרון הוא לעלות ברמת הביצוע של הנגינה באופן משמעותי,
ככה שתהפוך להיות הכי טבעית שרק ניתן ומצריכה מינימום מבטים,
וללמוד לנגן מבלי להסתכל בכלי.
בדרך הזאת אפשר יהיה להעניק גם לקהל וגם לביצוע השירה תשומת לב מספקת .

5. לא מתרכזים רק בהתייחסות לנגנים ובמה שקורה על הבמה .
זמרים הרבה פעמים עסוקים בלשרוד את ההופעה – לשים לב לכניסות שלהם,
לשמוע את הנגנים, לוודא שהם מנגנים מה שצריך, שהעיבוד נכון.
יש אחרים שדווקא כל כך נהנים בצחוקים ובהתייחסות לשאר הנגנים
והקהל יכול להרגיש שהשאירו אותו מחוץ למסיבה …

אנחנו כזמרים בעסקי ההופעה לקהל.
זה דורש מאיתנו להיות איתו,
לראות את הקהל, לדבר איתו ובעיקר לשמור על הנוכחות שלנו מול הקהל
כמו להיות עם הגוף לקהל ולא עם הגב, במבט ממוקד קהל,
ובהבעת עצמנו – ממש לקהל .

6. לא אומרים "כמעט לא עשינו חזרות בכלל על השיר הזה"
זמרים שמציינים את העובדה הזו לקהל, בדרך כלל מנסים להעיד
על הכשרון שלהם, או על החיבור המצוין בין הנגנים.
מה שהם שוכחים לפעמים הוא המסר שעובר לקהל על מידת המאמץ
שנעשה כדי להופיע בפניהם. מה זה משנה לקהל אם נעשו חזרות רבות
או שבעצם אתם נגנים מצוינים שכבר יודעים להרים שיר במהירות האור?
במקרה הטוב זו התרברבות מיותרת, במקרה הרע – זלזול בקהל .
אני ממליצה לוותר על ההצהרה .

 

7. לא אומרים "אני לא שומעת את מחיאות הכפיים שלכם! איפה אתם? "
או בוורסיה הרומזת – "בהופעה הקודמת הקהל מחא לי כפיים בקטע הזה".

ביחסים בין קהל וזמר , כמו בכל מערכת יחסים בין אנשים,
ישנם יחסי אהבה והערכה. הזמר שר, והקהל מחליט מתי למחוא לו כפיים
ולהביע את האהבה שלו וההתרגשות לזמר וללהקה.
זה ההסכם הבלתי כתוב.

בדיוק כמו באהבה, מחיאות כפיים לא דורשים, מחיאות כפיים מקבלים.
כאשר הקהל יהנה וירגיש שהוא רוצה לגמול לזמר במחיאות כפיים הוא יעשה כן
והוא לא צריך שיזכירו לו. הקהל מכיר את ההסכם ויודע לבד .

באותה נשימה ידוע לי שיש ז'אנרים בהם נהוג "להקפיץ" ולהפעיל את הקהל כמו במזרחית ומוסיקה ים תיכונית.
אני עדיין מחזיקה בדעתי – סימון קל עם כפות הידיים למחיאות לפי הקצב מספיקות בהחלט ומזמינות את הקהל להצטרף.

8. לא אומרים "הסאונד היום לא עובד, ממש לא שומעים כאן כלום"

אל תעליבו את אנשי המקצוע שלכם מול הקהל.
נכון שסאונד טוב על הבמה ומחוצה לה עושה שינוי משמעותי באיכות ההופעה ובהנאה שלכם ושל הקהל.
עדיין – אם משהו לא עובד אין שום צורך להעליב את הסאונדמן,
ובטח שלא לשתף את הקהל באכזבה שלכם מהביצועים או מהמערכת.
יש דברים שנשארים מאחורי הקלעים ולא מעניינו של הקהל.
מה גם שלא כל מי שמקשיב לכם מרגיש שיש בעיה, אין שום צורך לתת לו הרגשה שהוא לא מבין כי הוא עדיין נהנה…

 

9. לא מתנצלים "אני רוצה לבקש סליחה על הטעויות בשיר האחרון"

כאן אני ממש נחרצת whatttttt ?!?
לעולם אל תתנצלו על טעויות שלכם על הבמה.
טעויות הן חלק מהופעה חיה, חלק לא נעים שאנחנו מעדיפים שלא יקרה, אבל קורה.
אנחנו מתרגשים, דעתנו מוסחת, יש בלקאאוטים לפעמים .

במקרים רבים הקהל בכלל לא שם לב שטעינו, אז בשביל מה לגלות לו?
קחו בחשבון שאנחנו יודעים מה רצינו שיקרה אבל לרוב הקהל לא יודע.
הדבר הנכון לעשותו הוא להמשיך לנגן ולשיר כמיטב יכולתנו
ולוותר על מחוות גופניות (זוכרים פרצופי סבל?) שמעידות על טעויות שקרו .
וכמובן לעבוד שוב על השיר כדי להימנע מטעויות בהמשך.

 

10. לא מציינים "רון הגיטריסט כאן התבלבל בסולם, אבל אנחנו אוהבים אותו"

לא לא לא לא . אנחנו לא מעליבים את הנגנים שלנו. בשום מקרה, גם לא בנחמדות…
הנגנים שלנו הם חלק מההופעה שלנו, הם הבסיס לשירים, בלעדיהם יהיה לנו קשה מאד להופיע ,
וגם אם הם פישלו ופגמו בביצוע אנחנו שומרים על כבודם .

ואנחנו גם לא מתעצבנים עליהם באמצע ההופעה!
בהופעה אנחנו יחד כולנו, כל המופיעים, מסייעים ותומכים אחד בשני,
גם אם זה מעצבן אותנו או שאנחנו נלחצים כי לא מצליח.

נ.ב. אנחנו גם תמיד, אבל תמיד
מודים לנגנים בשמם המלא (כן, גם שם משפחה) בתום ההופעה .

תהיו טובים ותתנהגו יפה על הבמה,
שרון מורדוך
(שממש משתדלת להתנהג  יפה) .

 

כתיבת תגובה