למה כדאי להקשיב לעצמנו שרים בהקלטה?

איך אנחנו עם הקול שלנו?

שאלתי כאן ובחיים עשרות אנשים איך זה בשבילם
לשמוע את הקול של עצמם כשהם שרים,
והתגובות נעות על כל גווני הקשת מ"אני אוהבת מאד" ועד "עדיף למות".

שמתי לב שמי מאיתנו שעובדים על הקול ומשתמשים בו הרבה –
כמו לומדים פיתוח קול,
מופיעים הרבה ומכירים את הקול,
נוטים יותר לחבב את עצמם בהקלטות ואפילו יש כאלה שמרוצים מאד.

אז מה קורה לנו כשאנחנו מאזינים לעצמנו מוקלטים ולמה זה גורם לחלקנו לנוע באי נוחות בכסא?

 

יש שני חלקים למה שמשפיע על התובנות לגבי האזנה לקול שלנו
הראשון הוא ההקלטה
והשני הוא אנחנו עצמנו .

ההקלטה – חשוב לשים לב איך אנחנו מוקלטים.
הקלטה של עצמנו בפלאפון ללא הגברה אלא טבעית,
כמו שאנחנו,
היא הרבה פעמים מעוותת.
ההקלטה ברשמקול הפנימי של הטלפונים הניידים
אינה איכותית ולא נותנת כלל שיקוף אמיתי
של איך אנחנו שרים ואיך הקול שלנו נשמע.

אז כל מי שאמר לי שהקול שלו נוראי,
אני מזמינה להקליט מחדש באמצעים קצת יותר טובים
כמו מכשיר זום להקלטה, או באולפן.
מצד שני גם כשמקליטים אותנו באולפן
בדרך כלל הטכנאי ישפר ויטפל בזיופים שלנו
וגם יוסיף אפקטים על השירה,
וגם זה לא באמת הקול שלנו,
אלא תוצר מיופה ומעובד.

החלק השני הוא אנחנו עצמנו –
אנחנו הרבה פעמים לא באמת מכירים את הקול שלנו.
למה?
משום שאנחנו רגילים לשמוע את עצמנו
מבפנים מתוך הגוף, וגם באוזניים מחוץ לגוף.
זה הקול שאנחנו מורגלים אליו.

כשאנחנו מוקלטים האוזניים שלנו שומעות
רק את הקול החיצוני מחוץ לגוף,
כמו ששומעים אותנו אחרים,
וזה מאד מוזר לנו,
כי אנחנו לא מכירים את הקול הזה.

בנוסף כשהשירה מוקלטת
אנחנו שומעים כל טעות שעשינו,
כל אי דיוק בגובה הצליל
ובדרך כלל גם כל נשימה.
זה עוד יותר מוזר אפילו…

אם נוסיף על זה את הביקורת העצמית המובנית
שרובנו ניחנים בה,
כולל איזו נטייה לאכזבה טובה שאנחנו מורגלים בה
והנה מתכון להיבהל מהתוצאה של השירה שלנו
ו…להתבאס.

אז למה לנו לשמוע את עצמנו מוקלטים ואיך?

הכי כדאי להקליט את עצמנו במכשיר הקלטה של מוזיקאים,
מכשיר בעל השם ZOOM שהוא לא התוכנה שנפוצה בימי הקורונה
אלא מוצר שקיים כבר המון שנים בשוק,
לא מאד יקר (בין 400-1500 ש"ח)
והאיכות שלה מספיקה כדי שנשמע היטב .
אני בטוחה שיש עוד מותגים למכשירי הקלטה כאלה.

הסיבה שכדאי להקליט את עצמנו ולהאזין להקלטה
היא שאנחנו רוצים להכיר את עצמנו ואת הקול שלנו.

ככל שנקליט את עצמנו יותר
תהיה לנו נקודה להשוואה (מול עצמנו בלבד!)
ואז נוכל לשפר את הטכניקה,
את הטעויות, את הנשימה,
ולהגיע לרמת הגשה וביצוע
יותר גבוהים והרבה יותר מקצועיים.

רק חשוב לעשות את זה משתי נקודות מוצא –
1. מה שאני שומעת עכשיו בהקלטה
לא אומר כלום על איך אני יכולה להיות
או על ניבוי יכולת ההצלחה שלי בעתיד.
זה רק מה שיש עכשיו כדי ללמוד מזה.

2. לא "לשפוך את התינוק עם המים"
ולקבל את מה ששומעים כמו שזה,
מבלי לרדת על עצמנו ולהחליט החלטות
לגבי האם אנחנו מוכשרים/מביכים/מזעזעים
ועוד כל מיני מילים מקטינות.

זה כלי לעבוד איתו על הקול.
ואז מתחיל לקרות "קסם" –
ככל שאנחנו מכירים יותר את הקול שלנו מוקלט
אנחנו מתחילים יותר ויותר לחבב אותו,
ואפילו רחמנא ליצלן – לאהוב את עצמנו שרים:-)

שיהיה לנו שבוע שמח ומלא שירים
וגם הכרות יותר קרובה עם הקול שלנו
ועל הדרך עם עצמנו .

שרון מורדוך 

 

כתיבת תגובה